מבט סיני

זה עלול לקרות לכל אחד, ואני בטוח שלחלקכם זה כבר קרה. הייתם עצובים, אולי אפילו שקועים בדיכאון עמוק. יכול להיות שזה היה בגלל משבר משפחתי, שברון לב או בעיות בעבודה. ואז מגיעים חבר או חברה לנחם אתכם.

אתם יודעים למי אני מתכוון. הם נמצאים בחיים של כולנו. החברים שחזרו מטיול רוחני במזרח עם קעקוע בגופם וזעזוע במוחם. הדודות שמאמינות שהאינטרנט ישלם 10 סנט על כל אימייל שמועבר כדי לממן ניתוח לילדה חולה בצד השני של העולם. גם אם לא שמעתם מהם כמה חודשים מתישהו תקבלו מהם מייל שרשרת עם מנטרות לחיים בצירוף הבטחות לעולם טוב יותר אם רק תעבירו את המייל הלאה, ואיומים בטרמפ לעולם הבא אם תמחקו אותו.

אז הם באים שטופי אופטימיות ומדברים על ירידות לצורך עליות, על קארמה ואיזון, ובסוף הם שולפים את הקלף המנצח: בסינית המילה 'משבר' והמילה 'הזדמנות' הן אותה סימניה.  הדחף הראשוני שלכם הוא להגיד להם ללכת להזדמן. אבל חכו רגע, יש לי רעיון יותר טוב. למה שלא תציעו להם לקחת ביס מהפלאפון שלהם? כשהם ישאלו למה אז פשוט תגידו להם שהסימניה שהם מדברים עליה היא לא רק חלק מהמילים 'משבר' ו'הזדמנות' אלא גם חלק מהמילים 'פלאפון' ו'אורגני' אז זה בוודאי מאוד בריא. עכשיו כשיש לכם את תשומת ליבם המלאה והם בוהים בכם עם מעגל מודפס תקוע בין השיניים, אתם מוכנים להאיר את עולמם בהסבר המלא.

הסימניה שגורמת לכל הבילבול היא הסימניה הבאה (בצד שמאל בכתב סיני מסורתי ובצד ימין בצורת הכתיבה המפושטת):

אז מה יש לנו כאן? יש לנו עץ בצד שמאל, ונשק מעץ המתבסס על מנגנון מכני בצד ימין. בפישוט הסימניה אוחדה עם סימניה אחרת שנהגית בצורה זהה אבל עושה שימוש בשרפרף במקום במנגנון. לסימניה הזו משמעויות רבות. הבסיסית והראשונית היא מכונה, מנגנון, מבנה (צורה בה הדברים מאורגנים). בנוסף מכיוון שהגייתה דומה למילים בעלות משמעות מופשטת אשר קשה לבטא באופן חזותי, עם הזמן היא קיבלה משמעויות נוספות כגון נקודת זמן קריטית, נקודת מפנה, ציר, חוד, הזדמנות, חריפות שכל ועוד.

אתם בוודאי תוהים מה לגבי המילה משבר, ואיפה היא בדיוק נכנסת לעסק. אז כאן המקום לנפץ עוד מיתוס. מרבית הסימניות בסינית אינן מילים בפני עצמן אלא רק משמעות של רעיון מסוים (כמו שורש בעברית). רוב המילים בסינית מורכבות משתי סימניות או יותר (כמו שבעברית המילים מורכבות משורשים ותבניות). כדי ליצור את המילים 'הזדמנות' ו'משבר' אנחנו לוקחים את הסימניה 机 ומוסיפים לה סימניה נוספת. הנה כך:

机会 – הזדמנות – הסימניה 会 גם היא בעלת משמעות רחבה, אחת מהן היא 'התאספות', 'אסיפה' או 'פגישה' – נקודת זמן בה מתארגנת פגישה היא למעשה 'הזדמנות'.

危机 – משבר – הסימניה שהוספנו היא 危 ומשמעותה היא 'סכנה' . היא זו אשר מעניקה למילה משבר את משמעותה – משבר הוא נקודה מסוכנת בזמן כמו בצירוף העברי 'עיתות משבר'.

אז לומר שבסינית המילים 'משבר' ו'הזדמנות' הן אותה סימניה זה טעות. הן בסך הכל חולקות את אותה סימניה. עכשיו קבלו רשימה של עוד כמה מילים שגם הן חולקות את הסימניה 机:

• מכונה
• מטוס (מכונה מעופפת)
• פלאפון (מכונת-יד)
• מדיח (מכונה שוטפת קערות)
• מדפסת (מכונה מדפיסה)
• נהג (מי ששולט במכונה)
• רובוט  (איש מכונה)
• חלפים
• מנוע
• מבנה
• מנגנון
• אורגני (כמו חומר אורגני, שכן חומרים אורגניים מאורגנים בצורה מסויימת, כמו organic ו-organize באנגלית)
• מסווג (יחד עם הסימניה שמשמעותה 'סוד')
• שנינות / חריפות שכל (יחד עם הסימניה 'ידע')

אפשר להמשיך אבל אתם בוודאי מבינים את הרעיון.

בקיצור, לא כדאי לשאוב חוכמה משפה שלא מבינים ב-100% איך היא עובדת. כי מי שילך לשאול ספר מהמספרה ואח"כ ילך לספרייה כדי להסתפר, כנראה ימצא את עצמו עם עיתון לאישה משנות ה-90 ביד ותספורת עקומה על הראש. אפילו שהמילים בעלות אותו שורש.

את הכתבה של חדשות ערוץ 2 על לימודי הסינית בבתי הספר בישראל כבר ראיתם? אם לא אז הנה היא כאן:

בתור מישהו שבחר בסינית כנכס מיקצועי יש כמה וכמה דברים להגיד על הכתבה. אתם עלולים לחשוד שהמניעים שלי לומר את הדברים הללו אינם כשרים, שאולי אינני מעוניין בתחרות עתידית. לכן אקדים ואומר שאני בעד לימודי סינית, אבל כשזה מתבצע מהסיבות הנכונות, בנסיבות הנכונות, ומתוך ראיה מפוכחת.

סינית לא תהיה שפה כלל-עולמית

הסינית לא תחליף את האנגלית כשפה אוניברסלית וכדאי להפנים את זה כמה שיותר מוקדם. כדי ששפה תהפוך לשפה אוניברסלית צריכים להתקיים שני תנאים בסיסיים:

1. על השפה להיות קלה לרכישה ולמידה ונוחה לצריכה וליישום עבור אנשים שאין זו שפת אמם.
2. התרבות אשר דוברת את השפה צריכה להיות מושכת ודומיננטית ברמה כזו שהחשיפה לשפתה אינה עניין של בחירה.

הסינית על שיטת הכתב המסורבלת שלה והגיתה המורכבת לעולם לא תוכל לקיים את התנאי הראשון. המנדרינית בקושי מצליחה לקיים את התנאי הזה עבור סין עצמה אז לגבי שאר העולם בכלל אין מה לדבר. גם התנאי השני אינו מתקיים וספק אם סין כתרבות ומדינה תקיים אותו בעתיד, כי כשזה מגיע לתרבות סין היא יותר צרכנית מאשר יצואנית. כיצואנית של תרבות סין אינה מהווה תחרות אפילו ליפן שכנתה ממזרח, קל וחומר לארה"ב ולאירופה. ככה שמי שהולך ללמוד סינית כי עוד שניה הסינים משתלטים על העולם, שיהיה לו בהצלחה עם זה.

הסינים לומדים אנגלית

אם תפתחו את מודעות הדרושים המיועדות לזרים שחיים בסין תראו שהביקוש למורים לאנגלית גבוה משמעותית משאר המקצועות. דור העתיד של סין לומד אנגלית, והוא עושה את זה לא כי זה טרנד, אלא כי זה באמת ובתמים ערובה לעתיד טוב יותר. חשבו רגע על הנתון הבא: כיום יש יותר ילדים סינים שלומדים אנגלית מאשר ילדים אמריקאים שלומדים אנגלית. השוני בין השפות גורם לכך שהאנגלית היא אתגר עבור הסינים בדיוק כמעט כמו שהסינית היא אתגר עבור דוברי אנגלית, והסינים מודעים לכך. בערים הגדולות ילדים מתחילים ללמוד אנגלית מוקדם ובתדירות של יותר משעה-שעתיים בשבוע, והורים רבים שולחים את ילדיהם לחוגי אנגלית בנוסף לכך. כבר היום ישנם סינים אשר מתעקשים לדבר באנגלית גם כאשר פונים אליהם בסינית, והתופעה רק תלך ותעשה נפוצה יותר עם השנים. ילדי ישראל, כשתגיעו לשלב בו תוכלו לטוס לסין לעשות עסקים, סביר להניח שהאנגלית של שותפכם הסיני לעסקים תהיה טובה יותר מאשר הסינית שלכם. הסינית שלכם תהיה גימיק נחמד וגם תעזור לכם להסתדר בסין אבל היא כנראה לא תהיה כלי לניהול עסקה.

לומדים אנגלית עם חלב על השפתיים – ילדי גן חובה בסין

סיימנו עם שפות אחרות?

למרות שבכתבה טוענים אחרת, הסינית מגיעה על במקום ולא בנוסף לדברים אחרים. זה עניין של משאבים וחשבון פשוט. אפשר להגיד בבטחה כבר עכשיו שב"לונג-ראן" זה יפגע בעברית ובאנגלית, והערבית שגם ככה מצבה לא מזהיר תספוג יותר נזק משתיהן ביחד. מערכת החינוך שלנו עדיין לא מסוגלת להקנות לתלמידים את השפה הערבית, שהיא שפה קרובה לעברית ושפה רשמית במדינת ישראל, ואנחנו ממהרים לפתוח כיתות לסינית? חיבור עם השורשים והבנה מעמיקה של הזהות התרבותית האישית חשובים לסינים לא פחות מאשר היכולת להגיד כמה מילים בשפתם. ישראלי שמסוגל לייצג נאמנה את התרבות העברית ובנוסף דובר אנגלית וערבית ברמה גבוהה ירשים את הסינים לא פחות (ואולי אף יותר) מישראלי שמדבר סינית לא רע אבל מגמגם כשזה מגיע להלכות המזרח התיכון. חוץ מזה שאם בעסקים עסקינן, בשורה התחתונה בסין (כמו בכל העולם) זה הכסף שמדבר.

ובכל זאת

כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא נגד לימודי סינית. להיפך, אני בעד. אני רק חושב שאם כבר הולכים על זה אז כדאי לעשות את זה מתוך ידיעה והיכרות עם הסיבות לכך, הצבת יעדים ברורים וללא פגיעה משמעותית בשפות אחרות. זה אומר שילדים שנכנסים למסלול הלימוד עושים זאת בגיל הנכון, ומי שמכניס את ילדיו למסלול עושה זאת מתוך ידיעה שיחס ההשקעה-תועלת הוא עצום וגבוה משמעותית מאשר בהקניית שפות אחרות. הצבת יעדים גם היא חשובה, כיף ועניין הם יעד ומטרה בפני עצמם אבל כדאי לשקול להתאים את תוכנית הלימודים למבחן ה-HSK (מבחן סיני ממשלתי להערכת רמת הסינים של זרים). זה יכול לשפר משמעותית את יחס ההשקעה-תועלת. וכמובן שצריך לעשות את כל זה בשילוב עם הקניית אנגלית וערבית, וכמה שפחות על חשבונן. אולי כדאי לשקול מסגרת יותר דומה לחוג של אחרי הצהריים ופחות כעוד מקצוע של מערכת החינוך.

קץ הילדות?

בנימה אישית יותר, אני תוהה אם אני היחיד שהעציב אותו לשמוע ילד בכיתה ה' אומר שהוא בחר סינית כי זה טוב מאוד לעסקים, או שצרמה לו ההדגשה של הקריינית במשפט "אפילו אלא מביניהם שכששואלים אותם מה תעשה כשתהיה גדול הם לא עונים איש עשיר". הסינית היא שפה מוזיקלית וציורית אשר בהוראה נכונה יכולה למשוך ילדים על ידי שילוב של שיעורי שפה, מלאכה ומוזיקה. זה לא קצת מוקדם לדבר על עסקים בכיתה ה'?

את הכתבה הזו של בלייזר תיכננתי במקור לכלול כקישור קטן בלקט Dumplings האחרון אבל יש כל כך הרבה דברים להגיד עליה ועל כן החלטתי להתייחס אליה בנפרד.

קטונתי מלהבין למה כתבה על רילוקיישן לסין מופיעה דווקא במגזין בלייזר אבל אחת לכמה זמן מופיעה כתבה בסגנון על הזה על סין. ובין אם זה בעיתונים ובין אם זה בבלוגים, תמיד לכולן יש מכנה משותף ונמוך. סין זה פיפי-קקה-מוחטות-גרעפסים-נודים-ג'יפה (אהה בלייזר, עכשיו הבנתי). למרות שהכתבה הזו לא שונה בהרבה מכל האחרות עדיין משהו בה מאוד מפריע לי, וכשאני מנסה לשים על כך את האצבע אני חושב שהסיבה היא המקום ממנו הביקורת מגיעה.

מה אגיד לכם, החיים של שירי צוק קשים. היא נאלצה לעבור לסין ועכשיו הצחנה הנוראית של הולכי הרגל והמראות המזעזעים של ישבני תינוקות חשופים מאלצים אותה לבקש מהנהג הפרטי שלה לסגור את החלונות הכהים של הרכב, כדי שחס וחלילה משהו מפשוטי העם לא ידבוק בבני האצולה הקטנים בדרכם לבית הספר הפרטי. לשירי צוק לא הדיקטטורה מפריעה, לא הצנזורה, לא העישון, לא הזיהום, לא הצפיפות והיעדר המרחב האישי, ולא שום דבר אחר. מה שהכי מפריע לה זה שיש כמה וכמה סינים, שגם עשו רילוקיישן, אבל בניגוד אליה נאלצים לעבוד הרחק ממשפחתם תמורת שכר זעום שהופך דאורדורנט לחלום רחוק, והסינים האלה מסריחים לה את החיים.

מי שטייל וחי כאן יודע שסין באמת יכולה להיות אחד המקומות המתסכלים עלי אדמות, ופערי התרבות לעיתים פשוט בלתי נסבלים. אני בהחלט מבין כל מטייל שסבלנתו פקעה אחרי שהצטופף בקרון אחד יחד עם עשרות סינים, או שבאמת הגיע לכפרים הקטנים שם התמונה שגברת צוק תיארה בכתבה הרבה יותר קרובה למציאות. אבל כשמתגוררים בעיר נופש (כי ההקבלה הנכונה היא לא באר שבע אלא אילת), בתוך בועה שהיא בעצמה מודה בקיומה, בלי לעשות שום מאמץ משמעותי לבוא לקראת התרבות המקומית ולנסות להבינה, אז הביקורת הופכת להרבה פחות לגיטימית בעיניי, ביחוד כשהיא מועברת בצורה כזו מתנשאת ולועגת. אם אחרי חמישה חודשים בסין כל מה שיש לה להגיד זה "מסריח כאן" זה כנראה סימן שהעיניים שלה סגורות, ולי באופן אישי זה משאיר טעם רע בפה.

פתגם סיני עתיק שהמצאתי עכשיו אומר שמי שרגיל שמאכילים אותו בכפית, שלא יבוא למדינה בה אוכלים במקלות.

לפני שנתיים וחצי נכחתי בהרצאה ושמה "60 שנה למהפכה הסינית – מה עכשיו" מפיו של אדם מרתק בשם סידני ריטנברג. יהודי-אמריקאי אשר חי בסין מ-1944 עד 1979 וליווה את המהפכה הקומוניסטית בסין הכי צמוד שאפשר – כמתרגם האישי של היו"ר מאו. הוא הזר הראשון שהתקבל כחבר למפלגה הקומוניסטית הסינית, ושהה זמן מצטבר של 16 שנים בבידוד משום שנחשד בריגול.

סידני ריטנברג והיו"ר מאו

בזמנו העלתי סיכום של ההרצאה לבלוג האישי שלי (שבינתיים כבר נסגר). מכיוון שמדובר בהרצאה מעניינת אשר עדיין רלוונטית לימינו אנו אני מעלה לכאן את אותו הסיכום, מילה במילה. שימו לב לקטע המודגש בפסקה העוסקת במאבק בשחיתות.

אנחנו חיים בתחילתו של פרק חדש בספר ההיסטוריה. סין עולה על גדותיה בשינויים. הסינים תמיד רצו, ולאחר הרפורמות גם התאפשר להם, להיות יזמים. כיום סין מוצפת ביזמים אשר מהווים את המנוע להתחדשות והחדשנות של סין.

דמוקרטיה

סין לא תהיה דמוקרטיה בקרוב. סביר להניח שאם עכשיו היתה קמה מפלגה נוספת בסין, בדומה למערכת הדו-מפלגתית בארה"ב, אחד מעיקרי המצע שלה היה התנגדות לפתיחות כלפי המערב אשר מתירה לזרים לעשות כסף רב על גבה של סין וניצולה כמדינה מתפתחת. ממש לאחר המהפכה ניתנו לסינים כל הזכויות הדמוקרטיות, אך נוצרה בעיה והתהליך נכשל. הסיבה היא ששכחו להגן על זכויות המיעוט והתעלמו מדעותיו. לאחר מהפכת התרבות האנשים שנבחרו בהצבעות לגיטימיות לא ידעו כיצד לאכול את התפקיד החדש וכאשר הגיעה ביקורת הן דיכאו אותה ביתר חריפות מקודמיהם. על כן צריך דמוקרטיה אשר תיבנה לאט לאט ובטבעיות.

את תחילת השינוי ניתן לראות באופן הבחירה של האנשים למפלגה ברמות הנמוכות. כיום אין המפלגה מורידה הנחיות לגבי בחירתם של נציגי המפלגה ברמות הנמוכות. ברמות אלו הנציגים נבחרים לאחר שיחות עם התושבים. התקווה היא שתהליך זה יחלחל הצידה כלפי מקומות גדולים יותר וכלפי מעלה אל הרמות הגבוהות של המפלגה.

חופש עיתונות מול שחיתות

כדי להגשים דמוקרטיה צריך לאפשר דיון חופשי בכל נושא בתקשורת. כמו כן חשוב להגן על עיתונאים ואזרחים מהשורה אשר חושפים שחיתויות. השחיתות בסין היא מערכתית ושיטתית. לא מדובר בכמה תפוחים רקובים, זו הנורמה וכולם נוטלים חלק בתהליך. סין נאבקת במוקדי השחיתות, למשל ב-Chongqing לשם נשלח חבר דומיננטי במפלגה ושמו Bo Xilai במטרה מוצהרת של מיגור השחיתות. עד כה נעצרו למעלה מ-200 איש במסגרת מאבק גלוי אך המושחתים הבכירים שורדים עקב קשריהם עם מוקדי כח בממשל. הסיפור הנ"ל פורסם ב-People's Daily אך לא זכה להדים. הכתבה עצמה לא התמקדה במאבק עצמו אלא ב-Bo Xilai אשר שמו לא הוזכר במפורש והיא הזהירה את הלוחם בשחיתות לבל יהפוך למושחת בעצמו. למעשה זו היתה אזהרה ל-Bo Xilai והבהרה מטעם המפלגה שלא כדאי לו לחזור למרכז המפלגה ככח עולה, ולא יתנו לו להתקדם.

חבר עיתונאי של המרצה סיפר לו שהלחץ והפיקוח של השנים האחרונות עומדים לפוג, תינתן להם יד חופשית יותר, ואפשרות לסיקור חדשות באופן מתירני יותר מבעבר. כמו כן הספר אשר חיבר המרצה סופסוף ראה אור בסין, אך חצי ממנו צונזר.

סין בזירה הבינלאומית

סין נכשלת בזירה הבינלאומית עקב חוסר סבלנותה והיעדר גמישותה כלפי מיעוטים אתניים. סין התמודדה באופן מוצלח ביותר עם הבעיה הטייוואנית וחבל שלא השכילה להתמודד באופן דומה עם טיבט ושינג'יאנג. סין מתמידה במאבקה העיקש מול הדלאי לאמה ומתעלמת מהאופן בו הוא נתפס במערב. גם בחזית האויגורית היא יוצרת רושם בעייתי בזירה הבינלאומית, למשל במחאתה על מתן אשרת כניסה לאוסטרליה לאישה אויגורית על מנת לקדם את סרטה.

המפתח הוא יחסי סין ארה"ב. יחסים אלו צומחים ומתהדקים בהדרגה. סין וארה"ב צריכות אחת את השניה ותלויות אחת בשניה. הממשל של אובאמה מבין את זה ויש מפגשים קבועים בכל הרמות בין ארה"ב וסין.

פעם סין הסתכלה לעבר טייוואן וארה"ב מודל לחיקוי, בעיקר בסוף שנות ה-70. כיום סין פונה להסתכל על צפון אירופה כמודל לחיקוי. בסין עדיין מקשרים בין דמוקרטיה לצמיחה ועל כן מנסים ללמוד ממדינות אחרות, אך עם כל מה שקרה לאחרונה בארה"ב ובטייוואן ערכן ירד בעיני סין.

כאן תמה ההרצאה.

שנתיים וחצי לפני הנפילה של בו שילאי (אותה הזכרנו בלקט Dumpling 3), כנראה שיש אנשים שכבר אז ידעו שזה רק עניין של זמן והמתנה להזדמנות המתאימה.